015

אוקראינה,1918-2005.

ניקל נולדה בז'יטומיר שבמערב אוקראינה.   ב1920 עלתה עם הוריה לארץ ישראל. היא גדלה בתל אביב והחלה ללמוד ציור בגיל 16 עם חיים גליקסברג. בתחילת שנות ה-40 נישאה וילדה את בתה זיוה. בשנת 1946, לאחר פרידתה מבעלה, נרשמה לסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מחשובי האמנים בקבוצת "אופקים חדשים", ולמדה שם במשך שנתיים.

בשנים 1950-1961 חיה ויצרה ניקל בפריז, בתקופה מכריעה באמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה. ניקל ספגה רבות מהאווירה הקוסמופוליטית ששרתה בפריז והתערתה בחיים האמנותיים שם.

 "בפאריס היא ספגה את ההשפעה הגדולה של ההפשטה האקספרסיוניסטית, מה שקראו אז בפאריס 'טשיזם', מלשון טש, כתם, הפשטה נטו, הפשטה בלי אובייקט בכלל. זה שיחרר בה פרץ של כתמיות ונחשולי צבע ושפריץ צבעוני, כלומר שיחרר את הקרביים היצירתיים ללא תיווך של שכל."(ד"ר גדעון עפרת).

בסגנון הטשיזם האקספרסיוניסטי בנתה ניקל קומפוזיציות מאורגנות , כאשר ציוריה מתאפיינים בצבעוניות עזה ובגודל גדול. היא הרבתה להשתמש בטכניקות של חריטה, ציור באצבעות, טפטוף ושרבוט.ב1957 הוצגה תערוכת יחיד שלה, בגלריית קולט אלנדי בפריז.ב 1963 הגיעה ניקל לראשונה לניו יורק ונשארה שם כשנתיים.ב 1965 שבה לפריז ובשנת 1967 לערך עברה לרומא, בה התגוררה במשך שלוש שנים.בשנים 1973-1977 היא התגוררה שוב בניו יורק, הפעם במלון האמנים הידוע צ'לסי.לאחר שובה ארצה התגוררה למשך תקופה מסוימת ביפן, ואחר כך, בשנת 1985

 התיישבה במושב קדרון, בו גרה בתה זיוה חנן, שם חיה ויצרה עד מותה.

 תערוכות נבחרות:

1964- ייצגה את ישראל בביאנלה בונציה עם האמנים יגאל תומרקין ואריה ארוך

1995- מוזיאון תל אביב – רטרוספקטיבה

2002 – גלריה זומר

2004 – מוזיאון מאנה כץ חיפה

פרסים:

- פרס משרד החינוך והתרבות, המועצה לתרבות ואמנות 1968
פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים – 1972
פרס דיזנגוף, עיריית תל אביב – 1987
כלת פרס ישראל – 1995